התיאוריה של אדלר ופרשת השבוע בהר
מהות האדם – לא מה אני מרוויח אלא מה אני תורם
הרב זקס מדגיש כאן את ההיפוך המחשבתי מהשאלה "מה אני יכול להרוויח?" לשאלה "מה אני יכול לתרום?". זהו שינוי תודעתי שמעמיד את האדם כשליח, לא כצורך, וככזה — חייו מקבלים משמעות.אדלר מחזק זאת באמירה שהאדם מתפתח כשהוא רואה את עצמו כנותן, כמי שתורם לחיים ולא רק מקבל מהם. הפיתוח העצמי מושג דרך זיקה חברתית, דרך תרומה לזולת — לא בחלל ריק.
עקרון השוויון וההוגנות – האדם קודם לכל
הקריאה החברתית בפרשת בהר מתמודדת עם שאלת הכוח הכלכלי ואי-השוויון. המסר המרכזי:
"השוק נועד לשרת את האדם ולא האדם את השוק" — אמירה נוקבת שמתכתבת עם עקרונות מוסריים עמוקים. התורה מבקשת לצמצם את מרווחי הכוח שנוצרים במערכות כלכליות חופשיות מדי ולשים גבול למרוץ החומר.
הממד הפסיכולוגי – אחווה ושייכות כבסיס מוסרי
המילה "אח" החוזרת שוב ושוב בפרשה יוצרת תחושת שייכות. התורה לא פונה לאדם כאל ישות מבודדת, אלא כחלק ממערכת יחסים, משפחתית וקהילתית.
העיקרון כאן דומה לאמירה של המהפכה הצרפתית על "אחווה", אך הרב זקס מדגיש: זה אינו רעיון מהפכני אלא התפתחותי – הנטייה הטבעית של האדם היא לדאוג לקרוביו.הביולוג ויליאם המילטון מדבר על ברירת השארים – עיקרון אבולוציוני לפיו אנו מוכנים להקריב למען קרוב משפחתנו. התורה מנצלת את הנטייה הזו כדי לבנות חברה מוסרית שמבוססת על אחווה רחבה.
אדלר – הצורך להיות שייך
אדלר מוסיף נדבך חשוב: אדם שחש שייך — למשפחה, לקהילה — יפעל באופן חיובי ויתרום. שייכות יוצרת אחריות. ילד שגדל כך ירצה להחזיר טוב לקהילה.
סיכום – שלושת הרבדים:
- פוליטי: יצירת מערכות שמגבילות ניצול כלכלי.
- פסיכולוגי: פיתוח תחושת אחווה, שייכות וערבות הדדית.
- תיאולוגי: חברה שמאמינה בריבונות אלוהים, ומכפיפה את המערכת הכלכלית לערכים מוסריים.
