שאלות ותשובות

טיפול אדלריאני (Adlerian Therapy) הוא גישה פסיכותרפויטית שפותחה על ידי אלפרד אדלר, פסיכיאטר אוסטרי בן זמנו של פרויד. אדלר האמין שהמניע המרכזי של האדם אינו דחפים מיניים (כפי שגרס פרויד), אלא הרצון להשתייך, לתרום ולהרגיש בעל ערך – זאת הוא כינה "שייכות" ו"חברתיות".
עקרונות מרכזיים של הטיפול האדלריאני:

1. תחושת שייכות ומשמעות - אדלר טען שלכל אדם יש צורך בסיסי להשתייך ולהרגיש משמעותי בתוך הקבוצה (משפחה, חברה, עבודה). כאשר תחושת השייכות נפגעת, עלולות להתפתח בעיות רגשיות והתנהגותיות.
2. מטרות החיים והתפיסה הסובייקטיבית - כל אדם יוצר לעצמו סיפור חיים – מעין "מפה פנימית" או סכמה – שמנחה אותו איך לפעול בעולם. מטרת הטיפול היא להבין את המטרות הלא-מודעות של האדם ואת הדפוסים שהוא מפתח כדי להשיג תחושת ערך.
3. עידוד (Encouragement) - עידוד נחשב אבן יסוד בגישה. המטפל שואף להעצים את המטופל, לחזק את ביטחונו העצמי ולעזור לו להאמין ביכולתו להתמודד עם אתגרי החיים.
4. המשפחה כבסיס להבנת האדם (מיקום סיבתי במשפחה) - אדלר הדגיש את ההשפעה של מיקום הילד במשפחה (בכור, אמצעי, צעיר, יחיד) על עיצוב אישיותו, תחושותיו ודפוסי ההתמודדות שלו.
5. שיתוף פעולה ומעורבות חברתית - המטפל והמטופל פועלים יחד, בגובה העיניים. הטיפול שואף לפתח תחושת אחריות ותרומה של המטופל לסביבה.