התיאוריה של אדלר ופרשת השבוע: אמור
החיבור בין משנתו של אלפרד אדלר, עמדתו של הרב יונתן זקס, ותובנות מתוך פרשת השבוע סביב נושא ניהול הזמן — יוצר תמונה עשירה ומורכבת של חיים בעלי משמעות, שייכות ותכלית.
המכנה המשותף: הזמן כבסיס לזהות ולשייכות
אלפרד אדלר – האדם כחלק מחברה ומשמעותו בעשייה
אדלר טוען כי חיי האדם נטועים בשלושה קשרים עיקריים:
- תעסוקה (עשייה משמעותית),
- שייכות למין האנושי ולחברה,
- זהות מגדרית.
כל אחד מהקשרים הללו דורש מאיתנו לא רק להיות, אלא לפעול בתוך מסגרת — של קהילה, של זהות, של תפקיד. לא מדובר רק בהישרדות פיזית, אלא במאבק תמידי ליצירת הרמוניה עם העולם סביבנו. עשייה משמעותית היא אמצעי להשגת תחושת ערך עצמי ושייכות.
הרב זקס – הזמן ככלי מוסרי ונפשי
הרב זקס מדבר על הזמן כמשאב הרוחני המרכזי של חיינו. באמצעות המועדים בלוח השנה היהודי, אנחנו לומדים לעצור, להיזכר, להעריך ולכוון את דרכנו:
- פסח מלמד אותנו על חירות והתחלות.
- שבועות – על קבלת ערכים ומוסר.
- ראש השנה ויום כיפור – על דין, תיקון והתחדשות.
- סוכות – על ארעיות החיים.
- שבת – על הצורך בהתבוננות פנימית ומנוחה.
הרב זקס מצביע על כך שבלי תזכורות אלו – הזמן עלול להתבזבז, והחיים יאבדו את משמעותם.
פרשת השבוע – קריאה למודעות ולעשייה
פרשות רבות בתורה עוסקות ב"זמן" — מועדים, מניין ימים, שנת שמיטה ויובל. התורה מדגישה שוב ושוב את הצורך לקדש את הזמן ולהעניק לו משמעות. ניהול זמן איננו רק עניין טכני, אלא רוחני: הזמן הוא הבמה שעליה אנחנו כותבים את סיפור חיינו.
מהו החוט המקשר?
ניהול הזמן הוא הביטוי המעשי של השייכות, הזהות והעשייה.
- אצל אדלר, האדם בריא בנפשו כשהוא משתלב, פועל ותורם לחברה — ולשם כך הוא זקוק למשמעת פנימית ולתכלית.
- אצל הרב זקס, האדם מגלה את משמעות חייו דרך קדושת הזמן – מועדים, חגים, שבת – נקודות ציון שמחברות אותו לעצמו, לעמו ולא-לוהיו.
- ודרך פרשת השבוע, אנו מקבלים שוב ושוב את הקריאה "זכור", "שמור", "כתבו לכם" – כלומר, היו מודעים לזמן שלכם. הפכו אותו לשלכם.
מסקנה
בעולמם של אדלר והרב זקס, ניהול זמן הוא לא טכניקה – הוא דרך חיים. הוא האופן שבו אנו יוצרים סיפור, מקנים משמעות לעשייה, מעצבים זהות, משתייכים לאחרים ויוצרים עתיד. הזמן, כפי שמציגה אותו התורה, איננו קו ישר אלא מעגל, מחזור של חגים, של חשבון נפש ושל עשייה – וכל זאת כדי שנוכל לחיות לא רק חיים מלאים, אלא חיים משמעותיים.
