הבחירה בתוך הגורל: מבט אדלריאני על התמודדות עם מחלת הסרטן

מבוא: המחלה כמשימת חיים

אבחנה של מחלת הסרטן אינה רק אירוע ביולוגי הפוקד את הגוף; זהו משבר קיומי המטלטל את יסודותיו של "סגנון החיים" (Life Style) שעיצבנו לעצמנו. אלפרד אדלר האמין כי האדם אינו קרבן של נסיבותיו, אלא היוצר של משמעות חייו, גם אל מול המגבלות הקשות ביותר (Adler, 1931/1992).לפי אדלר, לכל אדם יש שלוש משימות חיים עיקריות: עבודה, חברה ואהבה. בעבודתי עם חולי סרטן, אני מציעה להתבונן בהתמודדות עם המחלה כ**"משימת החיים הרביעית"**. זוהי משימה כפויה המעמידה למבחן את תחושת הערך העצמי (Adler, 1956). במאמר זה, אבחן כיצד עקרונות הפסיכולוגיה האינדיבידואלית משמשים כמצפן עבור המטופל במציאת משמעות בתוך הסבל.

חיפוש המשמעות: מהסבל אל התכלית (Teleology)

במרכז התיאוריה האדלריאנית עומדת הטלאולוגיה – התפיסה כי האדם מונע על ידי מטרות עתידיות ולא רק על ידי אירועי העבר (Ansbacher & Ansbacher, 1956). כשאדם פוגש את הסרטן, השאלה המשתקת "למה זה קרה לי?" מוחלפת בשאלה המניעה: "לשם מה?". אדלר לימדנו כי המשמעות אינה נמצאת בחיים עצמם, אלא בפירוש שאנו נותנים להם. בעבודתי הקלינית, אני עדה לשני דפוסים מרכזיים של תיקון ומשמעות העולים מתוך המשבר:

1. מהקרבה עצמית לשייכות אמיתית

רבים מהמטופלים מגיעים עם סגנון חיים של "נתינה" או "ריצוי", בו ערכם העצמי תלוי במידת הטיפול שלהם באחרים. המחלה כופה עליהם עצירה ומעבר לתפקיד המטופל. באחד המקרים, מטופלת שחיה בתחושה שהיא חייבת "להחזיק את העולם על כתפיה", גילתה דרך המחלה שהוויתור על השליטה אינו כישלון, אלא צעד לעבר שייכות אמיתית. היא למדה להרגיש משמעותית ואהובה בזכות מי שהיא, ולא בזכות מה שהיא עושה עבור משפחתה. היכולת לאפשר ליקיריה להעניק לה, הפכה את המחלה למרחב של קרבה וזיקה חברתית (Social Interest) עמוקה יותר מאי פעם (Dreikurs, 1953).

2. משקיפות לנוכחות: סיפורה של תמר

תמר (שם בדוי), בת לעדה האתיופית וסנדוויץ' משפחתי המתנהגת כבכורה, מייצגת פן נוסף של התיקון האדלריאני. תמר נשאה עמה זיכרון ילדות של חוסר לגיטימציה לכאב, דבר שהוביל לסגנון חיים של "שקיפות" וביטול עצמי מול צורכי המשפחה והסביבה.עם אבחנת המחלה, תמר קיבלה החלטה אמיצה: "אני מתחילה חיים משמעותיים יותר". במקום לשקוע בתחושת נחיתות (Inferiority feelings) שהמחלה מייצרת, היא בחרה ב"פיצוי" חיובי (Adler, 1927). היא למדה אימון אישי, החלה לשתף את סיפורה, והחליטה להפסיק להמתין ל"אחרי הטיפולים" כדי לחיות. היא הפכה את המחלה ל"מצפן לדיוק עצמי". השילוב הייחודי שהיא יוצרת בין עולם האימון (יופי הנפש) לעולם האיפור (יופי הגוף) מדגים את השאיפה האדלריאנית לשלמות (Holism). תמר בחרה להשתמש בקולה וביצירתה כדי להוות מודל של חיוניות עבור ילדיה וקהילתה.

העידוד ככלי לריפוי

המושג המרכזי ביותר בטיפול האדלריאני הוא העידוד (Encouragement). עבור חולי סרטן, עידוד אינו "מחשבה חיובית" גרידא, אלא חיזוק האמונה ביכולת להתמודד עם קשיי החיים (Dinkmeyer & Losoncy, 1996). תמר, למשל, יצרה עם ילדיה "מחברת החלמה", המהווה מטרה עתידית משותפת ומפיחה תקווה. העידוד מאפשר לחולה לעבור מהתמקדות בחוסר (השיער שנושר, העייפות) להתמקדות ביש (היצירה, הזוגיות, הטבע).

סיכום: הריבונות שמעבר לגוף

הטיפול בחולי סרטן בראי אדלר מלמד אותנו שהמחלה יכולה לשמש כ"מנוף" לשבירת דפוסים ישנים. כפי שראינו, המשמעות שהחולה יוצק לתוך הסבל היא זו שקובעת את איכות חייו (Adler, 1931/1992). אנו, כמטפלים, מסייעים להם להבין שגם כשהגוף בוגד, הרוח האנושית נשארת חופשיה לבחור את עמדתה כלפי הגורל. כפי שתמר היטיבה לומר: "התכנית של אלוהים תפורה עבורי, והחיים הם כאן ועכשיו".

רשימה ביבליוגרפית (APA Style)

• Adler, A. (1927). Understanding Human Nature. Garden City, NY: Garden City Publishing.
• Adler, A. (1931/1992). What Life Could Mean to You. Oxford, UK: Oneworld Publications.
• Adler, A. (1956). The Individual Psychology of Alfred Adler. (H. L. Ansbacher & R. R. Ansbacher, Eds.). New York, NY: Basic Books.
• Ansbacher, H. L., & Ansbacher, R. R. (1956). Individual Psychology of Alfred Adler: A Systematic Presentation in Selections from his Writings. New York, NY: Harper & Row.
• Dinkmeyer, D., & Losoncy, L. (1996). The Skills of Encouragement: Bringing Out the Best in Yourself and Others. Delray Beach, FL: CRC Press.
• Dreikurs, R. (1953). Fundamentals of Adlerian Psychology. Chicago, IL: Alfred Adler Institute.
• אדלר, א. (2008). הבנת טבע האדם. תל אביב: הוצאת דביר.
• דרייקורס, ר. (1994). יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית. תל אביב: הוצאת מכון אדלר.